פסק-דין בתיק עש"א 7925-07-09

מבוא ועיקר טענות הצדדים

1.       לפניי ערעור לפי סעיף 14(ג) בתוספת השלישית ב חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, כנוסחה החל על ענייננו [מלפני תיקון 84 שתחולתו מיום 10.7.08] (להלן: 'התוספת השלישית הישנה') על חיוב המערערת בהיטל השבחה בגין שטחי-שירות, ובריבית פיגורים. יוזכר כי לפי התוספת השלישית הישנה, מדובר בערעור לבית משפט השלום על חיוב בהיטל או על שמאות מכרעת, בנקודה משפטית בלבד.

2.       המערערת טוענת כי את השטחים שהוגדרו בתכנית המקורית יש לראות כשטחים עיקריים, ועליהם ניתן להוסיף שטחי שירות. לפיכך אין לראות בשטחי השירות שנקבעו בתכנית החדשה משום השבחה.

3.       עוד טוענת המערערת כי שילמה את היטל ההשבחה שלא היה שנוי במחלוקת עם קבלת השמאות מטעמה, ואין לראות את עיכוב התשלום, לרגל התנהלות ההליך לבירור סכום ההיטל, משום פיגור בתשלום המצדיק ריבית פיגורים עונשית.

4.       המשיבה טוענת כי בתכנית המקורית סויגו במפורש שטחי שירות מסוימים. לפיכך, בהתאם ל תקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה בתכניות ובהיתרים), התשנ"ב-1992 (להלן: 'תקנות חישוב שטחים'), תקנה 13(ב),  יש לראות את שאר שטחי השירות כנכללים בשטחי הבניה שנקבעו בתכני המקורית, ואת שטחי השירות הנוספים - כהשבחה.

5.       עוד טוענת המשיבה כי ריבית הפיגורים שבה חויבה המערערת נגזרת מ חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980 (להלן: 'חוק ההצמדה'), סעיף 2(א); המחייב את הנישום לשלם את תשלום החובה עם השתכללות החיוב, ללא תלות בהליכים לבירורה של מחלוקת לגביו.

6.       בשל הצורך והחובה לחסוך זמן שיפוטי, דנתי רק באלו מבין הטענות והראיות שאותן ראיתי כנחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

שטחי השירות

7.       תקנה 13(ב)(1) בתקנות חישוב שטחים קובעת כי " נקבעו שטחים המותרים לבניה או אחוזי בניה ללא פירוט אופן חישובם, יראו את השטחים כשטחים למטרות עיקריות, וניתן יהיה להוסיף עליהם שטחי שירות; והוא כשאין הוראה מפורשת אחרת בתכנית"(ההדגשה הוספה).

8.       בתכנית המקורית, הר/1665/א', בסעיף 10, נקבע כי השטח המבונה הכולל יהיה 9,673 מ"ר; וכי "בחישוב שטחי הבניה לא ילקחו בחשבון שטחי המרתף וכן אותם שטחים של פירי המעליות, חדרי מכונות, חדרי קירור, חדרי אשפה וחדרי חשמל".

9.       עינינו הרואות כי בתכנית קיימת 'הוראה מפורשת אחרת'. לפיכך יש לראות את שאר שטחי השירות, שלא הוצאו מן הכלל, כמוכלות בכלל. ממילא, שטחי שירות נוספים הנם בגדר השבחה.

10.   למעלה מן הצורך אעיר כי איני מוצא מקום לטענות המערערת בדבר נוהגה של המשיבה לאשר שטחי שירות ביד רחבה. לא הונחה תשתית לטענה משפטית של אפליה או שרירות. בהקשרים כאלה, וכעולה מהוראות התקנות [שם, תקנה 13(ב)(3)], 'כל מקרה לגופו ולנסיבותיו'. ככל שקיימת נטייה כזו אצל הוועדה המקומית הרלבנטית, עניין הוא לשמאים לענות בו. מכל-מקום, אין מדובר בנקודה משפטית הנתונה להתערבות ערעורית.

ריבית הפיגורים

11.   סעיף 2(א) בחוק ההצמדה קובע כי " תשלום חובה שלא שולם תוך 30 ימים מהמועד שנקבע לשילומו, ישולם בתוספת תשלומי פיגורים". מדובר בהוראה קטגורית ברורה, שלא סויגה בחוק. קיומה של מחלוקת אודות החיוב הוא, כמובן, תרחיש שכיח שהמחוקק צפה (וגם התווה לו מסלול דיוני בתוספת השלישית). לו ביקש המחוקק להחריג את החיוב בריבית פיגורים מהקשרים של מחלוקת והתדיינות אודותיה - היה עושה כן.

12.  אדרבא: בתוספת השלישית כנוסחה היום, בסעיף 16, נקבע כי " בית משפט לעניינים מינהליים או ועדת ערר לפיצויים ולהיטל השבחה הדנים בערעור או בערר בעניין היטל השבחה, או שמאי מכריע בהחלטתו בעניין כאמור, רשאים להפחית את תשלומי הפיגורים שבעל המקרקעין חייב בהם לפי הוראות חוק ההצמדה, בשל התקופה שבה התנהל ההליך לפניהם; וכן רשאים הם, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, להפחית תשלומי פיגורים שבעל המקרקעין חייב בהם לפי הוראות חוק ההצמדה, כולם או חלקם, בשל תקופה נוספת"(ההדגשה הוספה).

13.   כלומר, לא רק שהמחוקק לא קבע כלל כי בהקשרים של מחלוקת והתדיינות לא תחול ריבית הפיגורים - אלא שהוא קבע מפורשות כי הפחתתה (לאו-דווקא ביטולה!) תהווה חריג לכלל, ולגבי תקופות נוספות על תקופת ההתדיינות 'נטו' - יוחל החריג רק 'מנימוקים מיוחדים שיירשמו'.

14.  יתר על כן: נוסחו הקודם והרלבנטי של סעיף 16 האמור, בתוספת השלישית הישנה, קובע כי "נדחה ערעור על חיוב בהיטל, כולו או מקצתו, רשאי בית המשפט, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, להפחית את תשלומי הפיגורים שבעל המקרקעין חייב בהם לפי הוראות חוק ההצמדה" (ההדגשה הוספה). כלומר, לא נעשתה הבחנה בין תקופת ניהול ההליך לבין תקופות אחרות. כל הפחתה של תשלומי הפיגורים טעונה 'נימוקים מיוחדים שיירשמו'.

15.   לשאלת המערערת בדבר אי-הצדק, כביכול, בהשתת ריבית פיגורים על תקופה שבה נמשך ההליך מטעמים שאינם בשליטת המערערת, מקבל אני את תשובת המשיבה כי תכליתו של חוק ההצמדה, ביישומו בענייננו, הנה לחייב את הנישום בתשלום מלוא החיוב, בעקבות מימוש הזכויות, על-אתר; וניהול הליכי השגה, ערר וערעור - לאחר תשלום ההיטל. כמובן, נשמרת זכותו של הנישום להשבה במקרה של קבלת טענותיו; כעולה גם מהוראת סעיף 17 בתוספת השלישית. סעיף 17 מגן על נישום מפני שימוש-לרעה או התרשלות בהליכי השומה; משום שנישום ששילם את ההיטל במועד - יזכה, במקרה של זכאות להחזר, בריבית פיגורים משתלמת מאוד.

16.   על תכליתו של חוק ההצמדה להקפיד בתשלומי חובה, ולגבות מחיר גבוה בגין עיכוב בתשלומם, ניתן ללמוד גם מסעיף 4(ב) בחוק ההצמדה, המחייב תשלומים הנפרשים על פני שנתיים בריבית גבוהה בשיעור 18%; קרי: כפל ריבית הפיגורים הרגילה.